תוכן עניינים:
כאשר אנשים נאבקים כדי להרשות לעצמם אפילו שירותים בסיסיים ושירותים, בעיקר מזון או מחסה, יסודות פוליטיים וכלכליים מתחילים להתפרק. משברים הכרוכים במחסור במזון, כגון אלה באתיופיה בשנות השמונים או בוונצואלה ובזימבבואה ב -2016, נוטים ליצור מהפך. למרבה הצער, ההיסטוריה מרמזת כי רוב הממשלות בוחרות לחוקק מדיניות אפילו יותר מזיקה לנוכח מחסור במזון.
- <->פרצו מהומות בוונצואלה מוקדם יותר ב -2016 בגלל תנאים כלכליים קשים, סימן של ייאוש עבור מיליוני ונצואלים שהיו מתוסכלים על ידי מדיניות ציבורית מספקת תנאי החיים. הנושא הדחוף ביותר היה מחסור המזון המתמשך של המדינה, מה שאילץ אנשים רבים לחכות שעות בתור למוצרי קיום בסיסיים. אם הממשל של ניקולה מדורו, יורשו של הוגו צ'אווס, אינו מסוגל לטפל בבעיית המזון של האוכלוסייה, התנאים העסקיים עלולים לרדת עוד יותר, והפרעה חברתית עשויה להשתלט על המדינה.
-> ->התרבותית והפוליטית נשירה כבר משפיע על הכלכלה. חברות בינלאומיות הפסיקו לפעול בוונצואלה כדי להימנע מסיכון. לדוגמה, חברות התעופה לופטהנזה (LHA) ו LATAM איירליינס (LFL LFLLATAM Air Grp13 25. 63% Created with Highstock 4. 2. 6 ) קראו לו לצאת במאי, וכך גם חברת קוקה קולה (KO KOCoca-Cola Co45 94 + 1. 03% Created with Highstock 4. 2. 6 ). עסקים רבים בוונצואלה יש לסגור או scaled הייצור בחזרה רק מה שהם יודעים שהם יכולים להגן. זו תזכורת מכוערת על האופן שבו מדיניות כלכלית ירודה יכולה להרוס אומה משגשגת.
ההשפעות של מחסור במזון
בוונצואלה, הממשלה הגיבה על מחסור במזון על ידי הטלת פיקוח הדוק על עסקים ורכישות, לרדוף משם מחירים גבוהים מאוד בנקודה שבה הם היו השימושיים ביותר במשיכת ספקים חדשים, מחריפים את הבעיה. בחודש מאי 2016, סגן נשיא לשכת המסחר של ונצואלה, ריקרדו קוסאנו, אמר כי 85% מהחברות בוונצואלה הפסיקו את הייצור בדרך זו או אחרת.
הממשלה ניסתה להדפיס הרבה מטבעות חדשים כדי לקנות אספקה עבור העם שלה, אבל זה הביא רק האינפלציה המשתוללת מעל 50%, על פי נתונים ממשלתיים רשמיים. עסקים שאולי היו נמכרים לאחרים ונצואלה נאלצו להבריח את המוצרים שלהם לקולומביה כדי למצוא מחיר רווחי. אם נותרים ללא ביקורת, מדיניות שמניעה משאבים בסיסיים יכולה לעורר מהפכות פוליטיות או גרוע מכך. כפי שקרן המטבע הבינלאומית (IMF) הזהירה ב -2008: "ההיסטוריה מלאה במלחמות שהתחילו בגלל סוג זה של בעיה".
גורם למחסור במזון
פרופסור הרווארד אמרטיה סן, שזכה בפרס נובל בשנת 1998 על מחקרו על עוני ועל רעב, הראה כי הרעב מתרחש לא מחוסר מזון מיוצר, אלא מחוסר שוויון או מחוסר יעילות סביב מנגנוני ההפצה.סאן טען כי הרעב עלול לקרות לפחות בתוך דמוקרטיה.
מחסור במזון הוא, בראש ובראשונה, יותר על השליטה תביעות למשאבים מאשר חוסר הקרקע או היבול. כמעט בכל מקום, המזון הוא פחות שופע ויקר יותר ממה שהוא עשוי להיות אחרת אם לא למאמצים של הרגולטורים לשלוט הייצור שלה והפצה. אפילו בארצות הברית, חקלאים ותאגידים חקלאיים מקבלים סובסידיות גדולות והגנות תעריפים יקרות כדי לתמוך במחיר המזון ולהקטין את ההיצע.
יש פיקוח על מחירי מזון ב זימבבואה וונצואלה מאז לפחות 2007 ו 2003, בהתאמה. כאשר חברות נאלצות למכור את האוכל שלהן במחירי הסליקה מתחת לשוק, הגדולות בורחות לשווקים שונים, הקטנים או חוזרים לשוק השחור או לסגור חנות לגמרי. מדיניות דומה של שליטה ובקרה יצרה מחסור בצפון קוריאה, לשעבר ס 'ר וסין, לפחות עד שיושמו רפורמות בשוק.
מדיניות מנוגדת שונים
מיקרו-כלכלה בסיסית מראה שיש מחסור בכל מקום שבו יש בקרת מחירים. השווה את החוויה בוונצואלה לזה בהונג קונג. ונצואלה היא מדינה עשירה במשאבי טבע ואדמה, ואילו הונג קונג היא סלע זעיר ובעיקר הררי, אך ונצואלה סובלת ממחסור חמור במזון, ואילו הונג קונג לעולם אינה עושה זאת.
ממשלת הונג קונג מאפשרת לקונים ולמוכרים לנהל משא ומתן גלוי ולסחור בכל מחיר שימצאו לנכון, ולסחור בגלוי עם שאר העולם. המדינה מייבאת יותר מ 90% מהאוכל שלה, ואת סך הייצור המקומי מזון בהונג קונג סכומים עבור פחות מ 0. 1% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג).
ונצואלה, כלכלה סוציאליסטית מתוכננת, מיישמת באופן עקבי את הפיקוח על מחירי מוצרי המזון ומוסדרת היטב, אשר עשויה ולא תוכל למכור מזון בשוק. התופעה אינה מוגבלת רק לאוכל. מדי שנה מטיל ממשל מאדורו פיקוח על כל מיני מוצרים, ויותר ויותר מוסיף הפרות של זכויות אדם. ההשפעות היו אסון כלכלי וחברתי, כמו ונצואלה עכשיו לא יכול למצוא, בין היתר, נייר טואלט, מוצרי היגיינה ורפואה.