העלות הממוצעת המשוקללת של ההון (WACC) היא העלות הממוצעת לאחר מס של מקורות הון שונים של החברה, כולל מניות רגילות, מניות מועדפות, אג"ח וכל חוב אחר לטווח ארוך. על ידי לקיחת הממוצע המשוקלל, ה- WACC מראה כמה ריבית החברה משלמת עבור כל דולר שהיא מממנת.
שיעור התשואה הפנימי (IRR), לעומת זאת, הוא שיעור ההיוון המשמש בתקצוב ההון, אשר הופך את הערך הנוכחי נטו (NPV) לכל תזרימי המזומנים (הן יבוא ו יצוא) מפרויקט מסוים השווה ל אֶפֶס. משתמשים בו כדי להשוות ולהחליט בין פרויקטי הון. לדוגמה, חברה יכולה להעריך השקעה במפעל חדש לעומת הרחבת מפעל קיים המבוסס על IRR של כל פרויקט.
ההבדל העיקרי בין WACC לבין IRR הוא כי כאשר WACC הוא העלות העתידית הממוצעת הצפויה של כספים (הן מחוב והן ממקורות הון), IRR היא טכניקת ניתוח השקעות המשמשת את החברות כדי להחליט אם הפרויקט צריך להיעשות. קשר הדוק בין WACC ו- IRR, לעומת זאת, כי יחד מושגים אלה מהווים את ההחלטה על חישובים IRR. באופן כללי, שיטת ה- IRR מצביעה על כך שהפרויקט שה- IRR שלו גדול או שווה לעלות ההון של הפירמה צריך להתקבל, ופרויקט שה- IRR שלו נמוך מעלות ההון של הפירמה יש לדחות.
-> -