הגורמים העיקריים המניעים את הנטייה השולית לצרוך (MPC) הם זמינות האשראי, רמות המיסוי ואמון הצרכנים. לפי התיאוריה הכלכלית הקיינסיאנית, הנטייה לצרוך יכולה להיות מושפעת מהמדיניות הכלכלית של הממשלה. באופן ספציפי, הכלכלה הקיינסיאנית טוענת כי הממשלה יכולה להגדיל את רמות הצריכה ואת הבריאות הכללית של כלכלת המדינה באמצעות מדיניות הריבית, המיסוי וחלוקת ההכנסות.
-> ->MPC הוא מושג Keynesian המתייחס לסכום של כל דולר של הכנסה נוספת כי הצרכנים נוטים להשקיע במקום לשמור. זהו היחס הנלווה לנטייה השולית לשמירה, היחס שמציין כמה מכל דולר של הכנסה נוספת שצרכנים נוטים להשתמש בה לחיסכון. התיאוריה הכלכלית הבסיסית של קיינסיאן גורסת כי לשינויים באחוז ההכנסות ששימשו לצריכה יש השפעה מכפילה על התוצר המקומי הגולמי (תוצר מקומי גולמי), משום שהגידול בהוצאות מגביר את הייצור, וכתוצאה מכך תעסוקה גבוהה יותר ושכר גבוה יותר. זה מגדיל עוד יותר את ההוצאות, מה שמוביל לעליות נוספות בייצור.
תיאוריה קיינסיאנית סבורה כי רמות הצריכה יכולות להיות מושפעות באופן משמעותי מהמדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד על ידי מדיניות הריבית, המיסוי וחלוקת ההכנסות. על פי הכלכלה הקיינסיאנית, ההוצאות הן הגורם החשוב ביותר המניע את הכלכלה, וחסכון על ידי הצרכנים הוא גרור על הכלכלה. מעניין לציין שהרעיון הזה הוא ההפך הגמור ממה שכל יועץ פיננסי היה אומר ללקוח לגבי בריאותו הפיננסית האישית.
בנוסף למדיניות המס, מדיניות הריבית יש גם השפעה משמעותית על MPC, במיוחד אם האשראי זמין או מוגבלות יותר. אשראי זמין בריבית נמוכה הם האמינו לנהוג עלייה MPC שכן זה מקל על הצרכנים לממן רכישות כדי להשיג מימון בשיעורים אטרקטיביים.אם האשראי הוא מוגבל יותר, זה יכול להיות השפעה הפוכה, להגדיל את הנטייה השולית כדי לחסוך מאז, למשל, תשלומים גדולים יותר נדרשים בדרך כלל עבור רכישות גדולות, כגון בתים או מכוניות.
מדד אמון הצרכנים (CCI) נחשב מדד כלכלי מוביל, שכן אמון הצרכנים הוא גם האמין להיות הנהג של הצריכה, ללא קשר לשינויים ברמת ההכנסה. ביסודו של דבר, אם הצרכנים מרגישים בטוחים לגבי סיכוייהם העתידיים במונחים של הכנסה, הם נוטים לבלות ברמות גבוהות יותר ולקחת על עצמם חוב נוסף, מתוך אמונה שהם יכולים להתמודד עם העומס הכספי הנוסף כתוצאה מהגדלת ההוצאות.