a:

אפקט פישר ממחיש את הקשר בין האינפלציה, הריבית הריאלית והריבית הנומינלית על ידי כך שהריבית הריאלית נקבעת על פי הריבית הנומינלית בניכוי האינפלציה הצפויה. אפקט פישר מראה שינוי בעקום ההיצע והביקוש של איגרות החוב אם הריבית צפויה לעלות. אם האינפלציה צפויה לעלות, מחירי האג"ח יורדים עם ירידה בביקוש לאג"ח.

אם המשקיעים באג"ח ימשיכו לצפות שהאינפלציה תגדל בעתיד, הם נוטים פחות לקנות אג"ח עכשיו. האינפלציה העתידית תשחק את הריבית הריאלית כהחזר על איגרות החוב. מצד שני, עסקים ירצו להנפיק אג"ח נוספות אם האינפלציה צפויה לעלות. עסקים יכולים אז לשלם את החוב הזה עם דולר מנופח בעתיד. דינמיקה זו מגדילה את היצע איגרות החוב תוך צמצום הביקושים, ובכך מעבירה את עקומת היצע האג"ח ואת עקומת הביקוש לאיגרות החוב. עקומות אלו חוזרות לשיווי משקל במחירי אגרות חוב נמוכות יותר עם ריבית גבוהה יותר. מחירי האג"ח והריבית הם בעלי יחס הפוך.

הריבית הנומינלית היא הריבית ללא התחשבות בשיעור האינפלציה. זה הריבית הבסיסית מצוטט הלוואות ופיקדונות בבנקים. לדוגמה, חשבון חיסכון עשוי לשלם ריבית של 3%; זהו השיעור הנומינלי. עם זאת, הריבית הריאלית עשויה להיות שונה. הריבית הנומינלית אינה מביאה בחשבון את השפעת האינפלציה. אם הריבית הנומינלית היא 3% והאינפלציה היא 2. 5%, הרי הריבית הריאלית של חשבון החיסכון היא רק 0. 5%. לפיכך, הריבית הריאלית יכולה להיות קרובה על ידי לקיחת הריבית הנומינלית פחות משיעור האינפלציה הצפוי.

-> -