המערכת הכלכלית השכיחה ביותר, הקפיטליזם המודרני, התבססה על מסגרת לאבטחת אספקת מרכיבי המפתח הדרושים לתעשייה - קרקע, מכונות ועבודה - שכן הפרעה בכל אלה להוביל סיכון מוגבר והפסד עבור המיזם. סוציאליסטים ראו בסחורה זו של עבודה כנוהג בלתי אנושי, וזה הוביל להולדתן של סוציאליזם וכלכלות סוציאליסטיות בכמה מדינות.

-> ->

אבל מהי הכלכלה הסוציאליסטית? ואיך זה עובד? הבה נבחן כמה מהיבטים אלה של הכלכלות הסוציאליסטיות במאמר זה, תוך שימוש בדוגמאות של סין, קובה וצפון קוריאה - הכלכלות החברתיות המרכזיות בעידן הנוכחי.

מערכת כלכלית מגדירה את מנגנון הייצור, ההפצה וההקצאה של סחורות, שירותים ומשאבים בחברה / מדינה עם כללים ומדיניות מוגדרים לגבי בעלות וניהול.

- <->

אחת הווריאציות היא "

כלכלה סוציאליסטית, " שהיא מערכת פיננסית המבוססת על הבעלות הציבורית או המשותפת על הייצור. מאפיין בולט של הכלכלה הסוציאליסטית הוא שהמוצרים והשירותים מיוצרים על בסיס שימוש ערך (בהתאם לצורכי החברה, ומכאן מניעת ייצור ותפוקה מוגברת). זה שונה לחלוטין מהמערכת הכלכלית הקפיטליסטית המשותפת, שבה הסחורות והשירותים מיוצרים כדי לייצר רווח והון, ולא על סמך השימוש שלהם וערכם. הסוציאליזם, בדומה לקומוניזם, תומך בכך שאמצעי הייצור יהיו בבעלות העם, במישרין או באמצעות סוכנויות ממשלתיות. הסוציאליזם גם סבור כי עושר והכנסה צריכים להיות משותפים באופן שווה יותר בקרב אנשים.

איפה סוציאליזם דיפרס מן הקומוניזם:

זה לא לטובת תוקפנות אלימה או הפלת הקפיטליסטים על ידי עובדים.

היא אינה דורשת לבטל את כל הבעלות על רכוש פרטי, אלא יש לצמצם את הפער ולמנוע הצטברות. המטרה העיקרית של הסוציאליזם היא לצמצם, אך לא להסיר לחלוטין, את הפער בין העשירים לעניים. הממשלה, באמצעות סוכנויותיה ומדיניותה, נוטלת על עצמה את האחריות להפיץ מחדש את הייצור והעושר, מה שהופך את החברה ליציבה יותר.

• תכונות חשובות אחרות של מערכת סוציאליסטית הן:
• כלכלה סוציאליסטית מציעה בעלות קיבוצית, באמצעות סוכנות בשליטה ממשלתית או קואופרטיב עובדים; או רכוש / הון עשוי להיות בבעלות משותפת של החברה בכללותה, עם נציג לנציגים. הכלכלות הסוציאליסטיות אינן מעודדות בעלות פרטית.

מוצרים ושירותים מיוצרים לתועלתם, במטרה לבטל את הצורך בשוק מבוסס ביקוש למוצרים שימכרו ברווח.בדרך זו זה discourages הצטברות, אשר מניחה להיות הסיבה השורש של חוסר איזון עושר ברחבי החברה.

מעניין, שום קפיטליזם טהור, סוציאליסטי טהור או כלכלה קומוניסטית טהורה, קיים בעולם כיום. כל שינויי המערכת הכלכלית הוכנסו בגישה של המפץ הגדול והיה עליהם לבצע "התאמות" כדי לאפשר שינויים הולמים עם התפתחות המצב.

• כדי לנתח את הכלכלות הסוציאליסטיות יותר, בואו נסתכל על מקרים של שלוש כלכלות סוציאליסטיות בולטות ברחבי העולם - קובה, סין וצפון קוריאה.
• הכלכלה הקובנית

קובה היא אחת המדינות הסוציאליסטיות הבולטות ביותר, בעלת רוב הכלכלה הממלכתית, תוכנית בריאות לאומית, השכלה ממשלתית (כלומר חינם) בכל הרמות, דיור מסובסד, שירותים , בידור ואפילו מסובסד תוכניות מזון. סובסידיות אלה מפצות על המשכורות הנמוכות של העובדים הקובנים, מה שעושה אותם טובים יותר מאשר עמיתיהם הבינלאומיים במדינות רבות אחרות. לקובה אין בורסה - אינדיקטור מכריע לכלכלה נטולת הון. כ -80% מכוח העבודה של קובה נמצאים במפעלים בבעלות המדינה.

אבל איך התפתחה הכלכלה הסוציאליסטית הקובנית וכיצד היא פועלת כיום?

החל מן היום המודרני ומעקב אחורה, הנשיא ראול חשף רפורמות כלכליות בשנת 2010 במטרה לעבור לכלכלה מעורבת שתאפשר מנגנוני שוק חופשי, להסיר שליטה ממשלתית של עסקים קטנים, לפטר עובדי המדינה מיותרים ולעשות עצמית, תעסוקה קלה יותר. מדוע היה צורך בשינוי זה ב"כלכלה סוציאליסטית" טהורה?

ובכן, נראה כי סבסוד ממשלתי הפך להיות מספיק כדי לתמוך בתוכניות החברתיות הרבות. על אף הסיוע העצום שקיבל האיחוד הסובייטי המאוחד (לפני התפצלותו), היו רמות עוני גבוהות, פער הולך וגדל של עשירים ועניים, ונטל כבד על תוכניות חברתיות.

נכון להיום, נראה כי קובה ממוקמת טוב יותר עם מערכת פיננסית מקבילה - כזו הפועלת על התוכניות החברתיות המקובלות במגזרים משותפים, תוך שהיא פועלת כמשק חופשי בשוקי התיירות, הייצוא והעסקים הבינלאומיים. האחרונים מסייעים למעשה למערכת החברתית. כ -20% מהעובדים הקובנים מועסקים כיום במגזר הפרטי. בעקבות דיווחים על פיטורים של כמיליון וחצי עובדים, תוכניות נוספות ורפורמות יאפשרו עד 40% מכוח העבודה של הממשלה לעבור למגזר הפרטי, שיאפשרו את כניסתם של תשלומי מס הכנסה, אשר יובילו יותר הסתמכות עצמית.

בעקבות הצגת רפורמות טובות יותר באמצעות חוקים חדשים שמטרתם להביא להשקעה זרה גבוהה יותר, השינויים ב"כלכלת הסוציאליזם "הסגורים כבר נמצאים בדרכם להתערבב עם הכלכלה הפתוחה בשוק. אזורי פיתוח מיוחדים ללא תשלום עבור מיסים מתבצעת עבור חברות זרות לנהל עסקים באופן חופשי ולאפשר העברת רווחים ללא מכס בחו"ל, בין הטבות אחרות. זהו שינוי משמעותי מהתכנון המרכזי "הסוציאליסטי".

הכלכלה הסינית

חלק ניכר מהכלכלה הסינית עדיין בשליטה ממשלתית, למרות שמספר התוכניות הממשלתיות ירד משמעותית.הטיפול הרפואי האוניברסלי, למשל, מופסק. מדיניות החוץ של סין ממשיכה להיות פרו-סוציאליסטית, אך למעשה היא הפכה לכלכלת שוק חופשי. בעיקרו של דבר, סין איננה עוד "כלכלה סוציאליסטית טהורה". [999] מעניין לציין, כי החברות בבעלות פרטית מייצרות באופן משמעותי חלק ניכר מהתמ"ג בסין (הנתונים נעים מ -33% ל -70%, כפי שדווח על ידי מקורות חדשות שונים). אחרי ארה"ב, סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ומספר כלכלת הייצור הגדולה ביותר.

כיצד הצליחה סין להגביר את השפעתה הכלכלית?

למעשה, סין משכה את זה על ידי מעבר מ "הכלכלה הסוציאליסטית" ל"כלכלת שוק סוציאליסטית ". המשטר הקומוניסטי בסין הבין במהרה כי יהיה זה לחיסולה לשמור על כלכלת סין מבודדת משאר העולם, והצליח להכות בהצלחה את האיזון בין" קיבוצית "ו"קפיטליסטית" - מדיניות המאפשרת ליזמים ולמשקיעים לקחת רווחים, אך במסגרת שלטונות המדינה.בשנת 2004 החלה הממשלה לאפשר את זכותו של אדם לרכוש פרטי. אזור קונמי ופתיחת המסחר הבינלאומי אפשרו למדינה לצאת לצמיחה כלכלית בקצב מהיר - כל הנימוס לשינויים הנכונים במדיניות הסוציאליסטית בזמן הנדרש.

הכלכלה הצפון קוריאנית

צפון קוריאה - המדינה הטוטליטארית ביותר בעולם - היא דוגמה בולטת נוספת לכלכלה סוציאליסטית. כמו בקובה, לצפון קוריאה יש כמעט כלכלה בשליטה ממשלתית, ויש לה תוכניות חברתיות דומות לאלה של קובה. גם בבורסה הצפונית אין בורסה.

בסביבות אמצע 1975, קוריאה הצפונית היתה משכילה יותר ופרודוקטיבית יותר מסין (הולכת לפי הסחר הבינלאומי לנפש). עם זאת, לצפון קוריאה יש גם את הצרה הנוראה של להיות החברה המשכילה והמתפתחת היחידה בהיסטוריה האנושית להתמודד עם רעב המוני - ובמהלך ימי שלום. מעניין לציין כי בעיית רעב המדינה לא נפתרה. אם המערכת הכלכלית הסוציאליסטית, שהיתה מבוקרת היטב, היתה הצלחה בצפון קוריאה, סביר להניח שהארץ לא תתדרדר לרמה זו.

אתגרים עם צפון קוריאה

הפסקת הסיוע העיקרי (והמסחר) מברית המועצות וסנקציות על ידי מעצמות אחרות בעולם הן התפתחויות משמעותיות המגבילות את הכלכלה הקוריאנית. עם זאת, מדינות אחרות כמו וייטנאם הצליחו להשתפר במהלך התקופה הפוסט-סובייטית, בעוד הכלכלה הצפון קוריאנית ירדה.

מלבד האתגרים של שלטון השושלת בצפון קוריאה, אשר מונע את המדינה מלהיות עצמאית, מערכה של "פוליטיקה צבאית-ראשונה" (בקוריאנית, "Songun Chongchi") מטילה עול כבד על הכלכלה.

השותף היחיד לסחר חוץ של צפון קוריאה הוא סין, והעסק נשלט על ידי מתווכים שמתווכים בעסקאות בין חברות סיניות לחברות קוריאניות. זה נסגר לחלוטין את צפון קוריאה כמעט בכל החזיתות.

התפתחויות אחרונות

בשל היעדר מתקני ייצור עצמי ושווקים במדינה והגברת התלות בסין, חברות פרטיות ועסקים נמצאים בעלייה בקוריאה.

ללא קשר למצבים הקיימים ולגורמים הסיבתיים, התפתחותם של שווקים "מקביליים" מקבילים, שבהם אזרחים וחברות סחר או סחר חליפין עבור סחורות ושירותים, משגשגים. בהינתן שינוי משמעותי מהמשק הסוציאליסטי של צפון קוריאה, מערכת מקבילה זו רואה מעורבות של כל עקרות הבית המחליפות סחורות לא מנוצלות עבור אלה הנדרשות, חקלאים שמוכרים את תוצרתם באופן מקומי ומספר הולך וגדל של חברות המייבאות סחורות סיניות באמצעות סוכנים . חוסר מידע רשמי אמין על צפון קוריאה מקשה על ההתבוננות בפיתוח כלכלי (או חוסר בו), אך מידע זמין מצביע על קיומו של מערכת פיננסית אחרת. על פי מאמר אקדמי אחד, "אף מדינה קומוניסטית לא הצליחה מעולם לחסל לחלוטין את הפעילות הכלכלית הפרטית, ולמרות מאמציהם המתמידים, כל המשטרים הלניניסטיים נאלצו לסבול את קיומה של" כלכלה שנייה ". "הכלכלה השנייה פועלת מחוץ למסגרת התכנון, נעשית למטרות רווח פרטיות ו / או כרוכה ב"הפרה של ידע על חוק קיים. "ישויות העוסקות כך עשויות להיות משקי בית, ארגונים (לרבות חברות SOE) או ארגונים פליליים. "

השורה התחתונה

כלכלות סוציאליסטיות ברחבי העולם קיימות וממשיכות להתקדם. עם זאת, ייתכן שלא תהיה כל הכלכלה הסוציאליסטית טהור סטנדרטיים שנותרו. בזמן, שינויים יסודיים בתוכניות ובמדיניות אפשרו לכלכלות אלה לשגשג ולפרוח - סין ​​היא המובילה בעולם. אלה הנוקטים עמדה נוקשה ניצבים בפני בעיות קשות או פיתוח שווקים מקבילים.