שיעור הקופון הוא שיעור הריבית שהאיגרת משלמת מדי שנה, ואילו התשואה לפדיון היא שיעור התשואה הממוצע שלה לאחר חישוב מחיר הרכישה של האג"ח.
השקעה באג"ח יכול לייצר רווח בשתי דרכים. ראשית, רוב האג"ח לייצר סכום קבוע של הכנסה על ידי תשלום ריבית שנתית או חצי שנתי. ריבית זו נקראת שער הקופון ומתבטאת באחוזים מהערך הנקוב של האג"ח.
הערך הנקוב של איגרת חוב הוא הערך הנקוב שלה. אם איגרות חוב יש ערך נקוב של $ 1, 000 ו שיעור הקופון של 7%, אז זה משלם 70 $ ריבית מדי שנה.
הערך הנקוב של איגרת חוב אינו מחיר השוק שלה. למעשה, מחיר השוק של אג"ח יכול התנופה באופן משמעותי מעל או מתחת נקוב. אם אתה רוכש אג"ח מתחת לערך הנקוב שלו, זה נקרא הנחה. אג"ח עם מחיר שוק מעל נקוב נרכש בפרמיה.
ערך נקוב אומר למשקיע כמה כסף החברה המנפיקה חייבת לשלם למחזיק האג"ח ברגע שהאג"ח יתבגר. ללא קשר למחיר הרכישה, הבעלים של חמש שנים, $ 1, 000 אג"ח תמיד לקבל $ 1, 000 מהחברה שהנפיקה את האג"ח לאחר חמש שנים חלפו. רכישת אג"ח בהנחה יכולה להניב רווח למשקיעים. $ 1, 000 האג"ח שנרכשו עבור $ 700 עדיין משלם $ 1, 000 במועד הפדיון, לייצר רווח של 300 $.
מכיוון שתשלומי הקופון אינם המקור היחיד של רווחי האג"ח, חישוב התשואה לפדיון כולל את הרווחים או ההפסדים הפוטנציאליים הנובעים משינויים במחיר השוק. אם משקיע רוכש אג "ח על מחיר נקוב, התשואה לפדיון שווה לשיעור הקופון. אם המשקיע רוכש את האג"ח בהנחה, תשואתו לפדיון היא תמיד גבוהה משיעור הקופון. מנגד, איגרות חוב שנרכשו בפרמיה תמיד נושאות תשואה לפדיון נמוכה משיעור הקופון.