תוכן עניינים:
התשואות על מכשירים של U. S. Treasury, בייחוד אג"ח ממשלתיות ל -10 שנים, נחשבות כמקל מדידה חשוב לאמון השוק ותיאבון המשקיעים. הסיבה לכך היא כי איגרות חוב ממשלתיות נושאות כמעט אפס סיכון לעקרון, ולכן כל השקעות ביטחוניות אחרות נאלצים להוסיף פרמיית סיכון לפתות החוסכים. כאשר התשואה על אג"ח האוצר נע, כל שאר ההשקעות נוטות לנוע בעין.
-> ->הבנת תשואות האוצר
כמכשיר חוב, התשואה של אג"ח האוצר יש יחס הפוך עם המחיר שלה. כאשר יש ביקוש גדול יותר לאגרות חוב, המחיר הוא הצעת מחיר, והתשואה - על פי שער הקופון לאגרות חוב ממשלתיות - נמוכה יחסית למחיר הגבוה.
המשקיעים צפויים לדרוש אג"ח ממשלתיות בעלות סיכון נמוך כאשר הזמנים אינם בטוחים. זאת משום שהם מוגנים מפני הפסד מוחלט בשוק. מצב זה גורם לירידת התשואות, שהיא באופן מסורתי סימן לחולשה כלכלית, והיא נוטה להוריד את התשואה שמנפיקים ניירות ערך אחרים.
אג"ח ללא סיכון
כמו כל האג"ח, אג"ח האוצר מבטיח את החזרת עקרון המשקיעים על בגרות. ערבות זו היא רק טוב כמו האשראי של המנפיק. מאז משרד האוצר של ארה"ב יש דפוס בפועל דה פדרל ריזרב, יש כמעט אפס סיכוי כי הממשלה תהיה ברירת המחדל על חובות החוב שלה.
תשואות וריבית של אג"ח ממשלתיות
הצעות הריבית לכל חשבונות הפיקדון, ההלוואות וההשקעות מתחרות בתשואה המוצעת על אג"ח. כדי לראות איך זה עובד, לשקול תרחיש שבו יש לך $ 10, 000 לשמור. התשואה הנוכחית על אג "ח ממשלת ארה" ב עומדת על 5% והריבית המוצעת על אג "ח קונצרני דומה (או CD, או תשואה צפויה על הון ועוד) הינה גם 5%.
בתרחיש זה, אתה תמיד צריך לבחור את האג"ח האוצר כי זה בטוח יותר. מנפיקים אחרים יודעים זאת, ולכן הם מגדילים את התשואה שלהם (או התשואה הצפויה) כפרמיה על הסיכון הנוסף שיש למשקיעים להניח כדי לבצע רכישה.