a:

למרות ששיעור התשואה הפנימי הוא פופולארי בקרב מנהלי עסקים, הוא נוטה להפריז ברווחיות של פרויקט ויכול להוביל לשגיאות תקציבית על בסיס הערכה אופטימית יתר על המידה. שיעור התשואה הפנימי המתוקן מפצה על הפגם הזה ומעניק למנהלים שליטה רבה יותר על שיעור ההחזר המשוער של תזרימי המזומנים העתידיים.

החסרונות העיקריים של שיעור התשואה הפנימי (IRR)

חישוב IRR מתנהג כמו שיעור צמיחה מצטבר הפוך; יש להקטין את הגידול מההשקעה הראשונית בנוסף לתזרימי המזומנים שטרם מומשו. עם זאת, IRR אינו מצייר תמונה מציאותית על איך תזרים מזומנים למעשה נשאבים בחזרה לפרויקטים עתידיים.

תזרים המזומנים מושקע לעיתים קרובות בעלות ההון, לא באותו שיעור שבו הם נוצרו מלכתחילה. IRR מניח כי קצב הצמיחה נשאר קבוע מפרויקט לפרויקט. קל מאוד לבזבז ערך עתידי פוטנציאלי עם נתוני IRR בסיסיים.

בעיה מרכזית נוספת עם IRR מתרחשת כאשר הפרויקט יש תקופות שונות של תזרימי מזומנים חיוביים ושליליים. במקרים אלה, ה- IRR מייצר יותר ממספר אחד, גורם לאי-ודאות ובלבול.

יתרון בשינוי שיעור התשואה הפנימי (MIRR)

ה- MIRR מאפשר למנהלי הפרויקטים לשנות את שיעור ההחזר המשוער משלב לשלב בפרויקט. השיטה הנפוצה ביותר היא להזין את העלות הממוצעת המשוערת של ההון, אך יש גמישות להוסיף כל שיעור מסוים ההשקעה הצפויה.

בנוסף, MIRR נועד ליצור פתרון אחד, להיפטר סוגיית IRRs מרובים.