בנקים וחברות ביטוח הן מוסדות פיננסיים פיננסיים, אבל אין להם הרבה במשותף כפי שאתה יכול לחשוב. אמנם יש להם כמה קווי דמיון, הפעילות שלהם מבוססים על מודלים שונים המביאים כמה ניגודים בולטים ביניהם.

בעוד הבנקים כפופים פיקוח המדינה הפדרלית, ויש לי תחת בדיקה מעמיקה יותר מאז המשבר הפיננסי 2007 שהובילה Dodd-Frank Act, חברות הביטוח כפופים רק ברמת המדינה הרגולציה. מפלגות שונות קראו לרגולציה פדרלית גדולה יותר של חברות הביטוח, במיוחד בהתחשב בכך שאמריקן אינטרנשיונל גרופ, Inc. (AIG), חברת ביטוח, מילאה תפקיד מרכזי במשבר.

-> ->

שניהם מתווכים פיננסיים

אחד הדמיון בין הבנקים וחברות הביטוח היא כי הם שניהם מתווכים פיננסיים. בנק לוקח פיקדונות שלך משלם לך עניין עבור השימוש שלהם, ולאחר מכן מסתובב הלווים את הכסף ללווים אשר בדרך כלל לשלם על זה ריבית גבוהה יותר. לכן, הבנק עושה כסף על ההבדל בין הריבית היא משלמת לך את הריבית כי היא מחייבת את מי ללוות כסף ממנו. זה יעיל כמתווך פיננסי בין החוסכים אשר להפקיד את כספם עם הבנק והמשקיעים הזקוקים לכסף הזה.

חברת הביטוח, לעומת זאת, מבטחת את לקוחותיה מפני סיכונים מסוימים, כגון הסיכון לתאונת דרכים, או הסיכון שבית יתרחש באש. בתמורה לביטוח זה משלמים לקוחותיהם דמי ביטוח שוטפים. חברות הביטוח מנהלות פרמיות אלו על ידי ביצוע השקעות מתאימות, ובכך מתפקדות גם כמתווכות פיננסיות בין הלקוחות לבין הערוצים המקבלים את כספם. לדוגמה, חברות הביטוח רשאי לנתב את הכסף להשקעות כגון נדל"ן מסחרי ואג"ח.

בכפוף לסיכון ריבית

שינויים בשיעורי הריבית משפיעים על כל סוגי המוסדות הפיננסיים. בנקים וחברות ביטוח אינם יוצאים מן הכלל. בהתחשב בכך הבנק משלם המפקידים שלה בריבית כי הוא תחרותי, זה אולי צריך לעלות את שיעורי שלה אם התנאים הכלכליים מתחייבים. בדרך כלל, סיכון זה הוא להקל שכן הבנק יכול גם לגבות ריבית גבוהה יותר על ההלוואות שלה. ושינויים בשיעורי הריבית עלולים להשפיע לרעה גם על שווי ההשקעות של הבנק.

חברות הביטוח כפופות גם לסיכון הריבית. מאחר שהם משקיעים את כספי הפרמיות שלהם בהשקעות שונות, כגון אג"ח ונדל"ן, הם יכולים לראות ירידה בערך ההשקעות שלהם כאשר הריבית עולה. ובזמן של שיעורי ריבית נמוכים, הם עומדים בפני הסיכון של לא מקבל החזר מספיק מהשקעותיהם לשלם למבוטחים שלהם כאשר תביעות לבוא.

הבנקים בפני חוסר התחייבות נכסים

הבנקים מקבלים פיקדונות לטווח קצר ולעשות הלוואות לטווח ארוך. משמעות הדבר היא כי קיימת אי התאמה בין התחייבויותיהם לנכסיהם. במקרה של מספר גדול של המפקידים שלהם רוצה את כספם בחזרה, למשל בתרחיש להפעיל הבנק, הם עלולים לבוא עם הכסף ממהר.

עבור חברת ביטוח, לעומת זאת, ההתחייבויות שלה מבוססות על אירועים מסוימים הביטוח קורה. הלקוחות שלהם יכולים לקבל תשלום אם האירוע הם מבוטחים נגד, כגון שריפת הבית שלהם, קורה. אין להם תביעה על חברת הביטוח אחרת. חברות הביטוח נוטות להשקיע את דמי הפרמיה שהן מקבלות לטווח הארוך, כדי שיוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן ככל שיווצרו. אמנם ניתן במזומן פוליסות ביטוח מסוימות בטרם עת, זה נעשה על בסיס הצרכים של הפרט. אין זה סביר כי מספר גדול מאוד של אנשים ירצו את הכסף שלהם באותו זמן, כפי שקורה במקרה של לרוץ על הבנק. משמעות הדבר היא כי חברות הביטוח נמצאים במצב טוב יותר לנהל את הסיכון שלהם.

קישוריות מערכתית

הבדל נוסף בין הבנקים וחברות הביטוח הוא במהותם של הקשרים המערכתיים שלהם. הבנקים פועלים כחלק ממערכת בנקאית רחבה יותר ויש להם גישה לארגון מרכזי של תשלום וסליקה המקשר ביניהם. משמעות הדבר היא כי ניתן להדבקה מערכתית להתפשט מבנק אחד למשנהו בגלל זה סוג של קישור גומלין. לבנקים בארה"ב יש גם גישה למערכת הבנק המרכזי, באמצעות הפדרל ריזרב, ומתקניו ותמיכתו.

חברות ביטוח, לעומת זאת, אינן חלק ממערכת סליקה ותשלום מרכזית. פירוש הדבר שהם אינם רגישים לדלקות מערכתיות כמו גם לבנקים. עם זאת, אין להם כל משאיל של המוצא האחרון, בסוג של תפקיד כי הפדרל ריזרב משמש עבור המערכת הבנקאית.

הבנקים ליצור כסף

הבנקים משתמשים בכסף כי הלקוחות שלהם להפקיד כדי להפוך בסיס גדול יותר של הלוואות ובכך ליצור כסף. מאז המפקידים שלהם לדרוש רק חלק הפיקדונות שלהם כל יום, הבנקים לשמור רק חלק פיקדונות אלה מילואים להשאיל את יתרת הפיקדונות שלהם לאחרים.

חברות הביטוח להשקיע ולנהל את הכספים שהם מקבלים מלקוחות שלהם לטובתם. המיזם שלהם לא יוצר כסף במערכת הפיננסית.

הרשות הרגולטורית

בארצות הברית, בנקים וחברות ביטוח כפופות לרשויות רגולטוריות שונות. הבנקים הלאומיים וחברות הבת שלהם מוסדרים על ידי משרד המבקר של המטבע, או OCC. במקרה של בנקים בבעלות המדינה, הם מוסדרים על ידי מועצת הפדרל ריזרב עבור הבנקים החברים במערכת הפדרל ריזרב. באשר לבנקים אחרים הממלכתיים, הם נופלים תחת פיקוחו של התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות, המבטח אותם. רשויות הפיקוח על הבנקים השונים גם מפקחות על הבנקים במדינה.

חברות הביטוח, לעומת זאת, אינם כפופים רשות הרגולציה הפדרלית. במקום זאת, הם נופלים תחת התחום של עמותות המדינה השונות ב -50 מדינות. במקרה חברת הביטוח נכשל, המדינה ערבות החברה אוספת כסף מחברות ביטוח אחרות במדינה לשלם את הפוליסה של החברה נכשל.

השורה התחתונה

בנקים וחברות ביטוח הן מוסדות פיננסיים, אבל יש להם מודלים עסקיים שונים ופניהם לסיכונים שונים. בעוד ששניהם נתונים לסיכון ריבית, לבנקים יש יותר זיקה מערכתית והם רגישים יותר להפעלתם של המפקידים. בעוד שחבויות חברות הביטוח הן לטווח ארוך יותר, והן אינן נוטות להתמודד עם הסיכון של ריצה על קרנותיהן, הן נוטלות על עצמם סיכונים נוספים בשנים האחרונות, למשל על ידי התרחבות למוצרים כמו קצבאות, קריאות להסדרת הרגולציה של חברות הביטוח.