עסקאות להחלפת ריבית הן הסכמות שבהן הצדדים המסורתיים מסכימים להחליף את תזרימי המזומנים בריבית על בסיס ההפרש שבין שיעור ריבית קבוע לשיעור משתנה, או ההפרש בין שני שיעורים צפים. עסקות החלף אלו נסחרו באופן היסטורי על פני הדלפק (OTC), אך הן עוברות למרכזי חילוף מרכזיים.
הסוגים הנפוצים ביותר של חילופי ריבית הם חילופי וניל. צד אחד מסכים לתשלום לצד אחר על בסיס ריבית קבועה, הנקראת הרגל הקבועה. הצד האחר מסכים לשלם על בסיס השער הצף, המכונה הרגל הצפה.
הריבית הצפויה נקבעת בדרך כלל על ידי שיעור ייחוס, כגון שיעור הריבית הבין - בנקאית המוצעת בלונדון (LIBOR). LIBOR מוגדר מדי יום ומייצג את הריבית לטווח קצר זה נשמע, בנקים ראוי האשראי אחד את השני. המחזיק בריבית קבועה מבקש לגדר סיכון כלשהו בשווקי הריבית ואילו בעל הרגל הצף מבקש לגדול מעלייה או מירידה בריבית.
שערי חליפין הריבית נסחרו באופן מסורתי OTC ישירות בין שולחנות המסחר של הבנקים. היה מידע מוגבל על עסקאות החלף, ולא ניתן היה להבין את כמות החשיפה בשוק החלפות. זה חוסר מידע מרכזי על חילופי המסחר היה נושא מרכזי במהלך המשבר הפיננסי 2008.
The Dodd-Frank Act ביקש להביא שקיפות לשוק ה- swap ולסייע בהפחתת הסיכון המערכתי למסחר ב- swap למשק. Dodd-Frank מחייב את רוב עסקות ההחלפה לסחור במתקני ביצוע החלפה. על ידי החלפת חוזי החלף במתקנים מרכזיים, סיכונים מסוימים מופחתים, כולל הסיכון המשמעותי של ברירת המחדל של צד נגדי. יתר על כן, יש מידע שקוף יותר לרשות הציבור על עסקאות החלף.
-> -מבוא לפתיחת ריבית בשוק החוזים העתידיים
מיושם בעיקר בשוק החוזים העתידיים, מדד זה מאשש מגמות והיפוך .
איזה אינדיקטורים בשוק משקפים תנודתיות בשוק המניות?
ללמוד את האינדיקטורים הטכניים הנפוצים ביותר של תנודתיות בשוק המניות, כי הם צפו על ידי סוחרים בשוק המניות האנליסטים.
כיצד נקבעת התשואה הצפויה בשוק בעת חישוב פרמיית הסיכון בשוק?
לברר כיצד נקבע שיעור התשואה הצפויה בשוק בעת חישוב פרמיית הסיכון בשוק וכיצד משתמשים בנתונים אלו לצורך הערכת תשואות להשקעה.